זוהר ארגוב ומאבקי הירושה

לאחר מותו של הזמר זוהר ארגוב היו מי שהבינו את הפוטנציאל המסחרי הטמון במותו של הזמר. עוד לפני תום השלושים על מותו כבר פצחו צמד אמרגנים בקרב גדול על העיזבון המוסקלי שהשאיר אחריו זוהר ארגוב.

אשר ראובני שהיה בין האמרגנים שזיהו את הפוטנציאל של זוהר ארגוב עוד בהיותו זמר אלמוני למיד ביפו, החתימו אותו בשנת 1981 לחוזה בן חמש שנים ודאגו שיקליט אולפן מסודר נתבעו על ידי אמרגן ירושלמי בשם ניסים בן חיים שאיתו חתם זוהר ארגוב בשנת 1986, לאחר סיום החוזה עם ראובני, כאשר הוא במצב קשה תחת השפעת סמים. החוזה שנחתם הוא חוזה דרקוני לעשר שנים המשאיר את האמרגן כנהנה כמעט יחיד. לדעתו של ראובני לא היה זוהר ארגוב חותם על חוזה כה דרקוני אילו היה בדעה צלולה ולא תחת השפעת הסם.

בנוסף, ניסה ניסים בן חיים לזייף פסקה בחוזה שנכתבה בעט שונה ושבה נאמר כי זוהר ארגוב נותן לניסים בן חיים זכויות על כל החומר שהקליט גם עד 1986 בו נחתם החוזה. המשפט שהחל בירושליים המשיך לתל אביב ונמשך זמן רב. ההכרעה באותו הזמן הייתה כי מי שיהנה מהזכויות על החומרים המוסיקליים עד 1986 יהיה ראובני, ומי שיהנה מהחומרים אותם הקליט זוהר ארגוב לאחר 1986 יהיה ניסים בן חיים.

פן אחר במשפט היה הניסיון להוזיל את ערכו ולנצל את המצב לטובת רווח. ניסים בן חיים טען כי אשר ראובני מעוניין להפוך להוציא קסטות חדשות עם חומרים של זוהר ארגוב ובכך לנצל את המומנטום של מותו לטובת עשיית רווחים. הוא מצידו החזיר מלחמה והחל להפיץ קסטות של זוהר ארגוב המנוח במחיר רצפה של שלוש קסטות בעשרה שקלים.

אולי שיא הציניות הגיע בהאשמות של האמרגן ניסים בן חיים שהאשים את האמרגן הקודם של זוהר ארגוב אשר ראובני בכך שהוא אינו דואג למשפחתו של זוהר ארגוב המנוח ולבנו גילי ארגוב. משפחתו של זוהר ארגוב רצתה להמנע מלגרור את בנו של זוהר ארגוב גילי אל המשפט וגלי ההאשמות והלכלוכים ולהשאיר אותו בכלל מחוץ לתמונה. לניסים בן חיים זה לא הזיז. מאז דווקא היו לא מעט פסטיבלים להקמת קרנות לגילי, למשפחה, להקמת מועדון, קניית מצבה, ועוד. רוב הכסף שנאסף במבצעי תרומות אלו לא הגיע ליעדו, או שחלקים גדולים ממנו נעלמו בדרך. לפעמים המפיקים נעלמו, לפעמים פשוט דיווחו על רווחים מזעריים לעומת מה שהיה.