עופר לוי זו אמת או חלמתי חלום?

לא מעט ראיונות עם הזמר עופר לוי התפרסמו במדיות השונות. בעיתונים, באינטרנט, ברדיו ואפילו בטלויזיה. לזמר עופר לוי היו חיים מעניינים. חזרה בתשובה, ספק חזרה חלקית בשאלה, שלוש מערכות נישואין מהן שניים עם נשים שונות אבל בעלות שם זהה. והנשים? אחת מבוגרת ממנו בעשור, שניה עלמת חן לשעבר ושלישית צעירה ממנו בעשור וכדורסלנית. יש אקשן, יש על מה לשאול. ולא זו בלבד הרי שעופר לוי עצמו, גם במסגרת הקריירה נטו, הוא דמות מעניינת ביותר, גם היה מראשוני הזמרים ששרו בסגנון טורקי ערבי וקידמו את כל נושא רבעי הטונים במוזיקה הים תיכונית, גם היה הראשון שהיה בטוח בעצמו מספיק מקרב זמרי הים התיכון לפתוח קופות במופע שאיונ מכור מראש כגון אירוע משפחתי, הופעה במועדון או לפני ועדי עובדים, וגם היה מהראשונים לנסות ולפרוץ את הדרך אל המימסד המוסיקלי בארץ דרך שיתוף פעולה עם לאה לופטין והגעה למעין פשרה מוסיקלית בין סגנונות השירה השונים. ואם כל אלו לא מספיקים, אז התבטאויותיו של עופר לוי ביחס לעצמו ולגדולתו מספקים, ובשפע, הרמות להנחתה, הרמת גבות משועשעת.

אבל מה שמעניין אותי כאן זה הגרסאות השונות לאירועים משמעותיים בחייו, כולן סופרו בשיא הרגש, הכנות, הפתיחות, על ידי עופר לוי עצמו. רובן לפחות. ואנחנו לא מדברים פה על אותו סיפור בגירסאות שונות, אנחנו מדברים פה על לפחות מועמדות לזכייה בפסטיבל מספרי הסיפורים.

בואו נבחן לדוגמה את התשובה לשאלה – מה גרם לך לחזור בתשובה? שאלה לגיטימית בראיון בו כל משפט שני של עופר לוי הוא בבחינת ציטוט הלכתי או תורתי כזה או אחר. ובכן:

גירסה א': זה התחיל בשנת 1994. אשתו דאז, אילנה הובהלה בסוף הריונה לבית החולים ללידה לאחר דימום. הלידה הסתבכה והיא נאלצה לעבור את הלידה בניתוח. כאשר ישב עופר לוי, ובעודו מחכה שהניתוח יסתיים הוא חרד – חרד לגורל אישתו האהובה, חרד לגורל בתו. כל כך חרד שהוא מתמלא רגשות אשם ונורה נדלקת בראשו – כל הצרות הללו באו עליו מכיוון שבהמלך השנה שקדמה ללידה הוא לא התפלל מספיק. באותו הרגע הוא נשבע לבורא עולם שבמידה שהניתוח יעבור בהצלחה ואשתו ובתו יצאו מהסיפור הזה בשלום, הוא חוזר בתשובה.

עופר לוי יצא מהסיפור הזה בשלום. אנחנו? עוד לא בטוח.

גירסה ב': בכל שנת 1994 הוא היה כופר שבכופרים – מופיע ומפליג באוניות הימורים, עובר מחדר אוכל אחד לשני ומאביס את עצמו, ואז יוצא לחוף לנוח מהאכילה בטברנה מקומית שם הוא מזמין, כדרכו, שרצי מים – קלאמרי ושרימפס כמיטב המסורת הבלקנית. ובעודו מכרסם קלאמרי מול שקיעה הריקנות ממלאת אותו. הוא מתחיל לדבר אל אלוהים ומבקש סימן – והנה מגיע הסימן, נשברת לו שן על הקלאמרי. אבל הוא עדיין לא משוכנע ומבקש סימן נוסף – והנה נשברת לו שן נוספת. ועדיין הוא לא משוכנע – עד שנשברת לו השן השלישית. נו, ועם שיניים שבורות הרי אי אפשר להתווכח.

מה שבטוח זה שיש מה לחכות לקראת הראיון הבא. אולי נזכה לשמוע את גירסה ג'.

איך להתייחס לכל הנושא זו שאלה אחרת – יצירתיות יתר, אמונה שתפקידו המרכזי של הראיון הוא להיות מבדר ולאו דווקא להעביר אינפורמציה, או עיוות אמת לשמו – לעופר לוי הפתרונים.