מגרסות נייר - חלום או מציאות?

יש לי רעיון למתנה. בפעם הבאה שבה אתבקש לבחור מתנה (  אולי בגלגול הבא?!) אני אבחר מגרסת נייר.  ואם וכאשר אקבל מגרסת נייר – אני אשליך אל תוכה את " יומני היקר" המביך, שכתבתי לפני שנים, את כל דפי הטיוטה של שבעה הספרים שכתבתי, את המכתבים התמוהים שקיבלתי, את העבודות הסמינריוניות המעלות אבק ועובש בעליית הגג  המתפקעת מגודש חומרים.

והנה בחלומי.... אני נכנס לחנות ענקית  של ציוד משרדי ומבקש מאחת מהעובדות היפות לראות מגרסות נייר. בבקשה, היא לוחשת לי בקולה הקטיפתי, ומובילה אותי אל מתחם המגרסות. אני כעיוור אחריה הולך, בעקבות שובל הריח שהיא מותירה בהליכתה הדקיקה, ולא מאמין למראה עיניי. ים של מגרסות נייר נגלה לי. ואני שואל אותה מה מייחד כל אחת מהמגרסות. מה מאפיין. מה המחיר. מה כדאי. היא משיבה על שאלותיי, מיידעת אותי על אודות הנתונים של כל מגרסה.

והיא מותירה לי את הבחירה. היא לא רוצה – בצדק! – לקחת אחריות במקומי.

כדי להקל על הבחירה אני מביט בתוצרי גריסתן של מגרסות נייר שונות. פה רצועות דקיקות ושם פתיתים קטנים.  בתוך תוכי אני יודע שעליי לבחור במגרסת נייר שתחתוך אותו לפיסות כה קטנות, כדי כך שגם מומחים לשחזור מידע לא יצליחו לאחות את עשרות אלפי הפיסות הקטנות.

מדריכת המגרסות, כך קראתי לה בחלומי, דיברה על תו תקן של מגרסות נייר, על דרגות של אבטחה, שהולכות וגדלות ככל שהנייר נגרס לחתיכות קטנות יותר. אמרתי לה שאני זקוק למגרסת נייר לא כדי להשמיד מידע רגיש אלא כדי לעשות סדר בהררי הנייר, לגרוס את הניירות שאין לי עוד צורך בהן.

בחרתי מגרסת נייר שקטה, שמאפשרת גריסה של 10 דפים. יש לה מנגנון  הפעלה אלקטרוני, מנגנון נעילה לבטיחות ולהגנה. היא קטנה וקומפקטית. בעיני רוחי ( העצומות, בחלומי) אני מוצא עבור מגרסת נייר מקום שמתאים לה, ולי, כמו כפפה ליד.

ואז התעוררתי. נעלמו מגרסות נייר, נעלמה הדיילת היפה, נמוג החלום. התעוררתי אל מציאות אפורה.  קמתי. צחצחתי שיניים. נכנסתי אל חדר העבודה שלי והמבט הראשון שחי נפל על סל הניירות,  העמוס לעייפה, הגדוש עד להתפקע. הגיע זמן לשדרג אותו למגרסת נייר.