זאת דתי

זאת דתי

"אני אוהב את החיים,

ומאמין שיש מישהו שמסתכל מהמרומים."

"אתה אומר שטויות ומעשיות!

הרי דברים אלו קיימים רק באגדות"

"אני מאמין שיש טעם לחיים,

ויש פה לכולם יעוד ולא רק חלומות להגשים".

"ילד חוצפן! ילדים כמוך צריך להרוג.

אתה עלול בדתנו עוד למרוד!

אותך נשים בחורבה על דבריך הרעים

ושם תשב שלושה ימים

חזור אחרי: זאת דתי

זאת מולדתי

אשאר נאמן ולא אתחצף לאנשים

לפסלים אשתחווה ואהלל את הקדושים!!"

נשארתי לבד, רק עם עצמי

חשבתי לי בזמן הנצחי.

על מעשיי, מחשבותיי

וגם על חטאיי.

"אדוני הקדוש והחכם, אנא קבל את סליחתי,

אתה צדקת ואני טעיתי:

זאת דתי,

זאת מולדתי

אשאר נאמן ולא אתחצף לאנשים

לפסלים אשתחווה ואהלל את הקדושים"

"זאת התשובה שחיפשתי,

ותמיד בך האמנתי!"

הזמן עבר.. כמו שהוא תמיד עובר

וכעת אותו ילד גר במקום אחר.

בארץ דמוקרטית ופתוחה

שבה כל דעה מתקבלת בברכה.

הילד רכש מורים וחברים חדשים

ששאלות על אמונה ומחשבה הם שואלים.

"במה אתה מאמין בחור צעיר? מה סוד אמונתך?

אולי פרה? אולי פסל? ואולי קרפדה? מהי תשובתך?"

"זאת דתי,

זאת אמונתי,

אשאר נאמן ולא אתחצף לאנשים,

לפסלים אשתחווה ואהלל את הקדושים."