עריכת לשון בשפה העברית

כאשר טקסט נכתב ועל אחת כמה וכמה כאשר הטקסט הוא בשפה העברית, הוא צריך לעבור עריכת לשון. עריכת לשון, משמעותה היא לקיחת הטקסט שכבר נכתב ועריכתו בצורה טובה ותקינה על פי כללי הכתיבה הטכניים הנכונים. הרי לשפה העברית יש חוקים ויש דרכים מאוד מסוימות שעלינו לכתוב על פיהם את הטקסט, ולא כל מי שיודע לכתוב, יהיה כשרוני ככל שיהיה, יודע לכתוב על פי הכללים. כדי שטקסט יוכל להמשיך הלאה לקראת יציאה לאור, הוא חייב לעבור עריכת לשון כזו או אחרת על ידי אדם אחר, קורא חיצוני, עורך לשוני, שמבין בתחום של עריכת לשון ויוכל לתקן את הטעויות שכתובות בטקסט.

עריכת לשון היא רק שלב אחד

יש מספר שלבים שטקסט צריך לעבור עד לרגע שהוא מגיע אל הקוראים, ואילו עריכת לשון זהו השלב השני, הראשון הוא שלב הכתיבה עצמו. טקסט לא יכול לצאת מידי הכותב ישר אל עיני הקורא, משום שזהו חומר גלם שיש לעצבו ולהופכו לקריא יותר, נגיש יותר, וודאי ללא טעויות כתיב או הגהה. מעבר לכך, עריכת לשון היא גם עניין טכני מאוד, משום שלא כל מי שיודע לכתוב יודע גם לפסק כמו שצריך את הטקסט עצמו, ויש להיעזר באיש מקצוע שמבין בתחום של עריכה לשונית על מנת שיוכל לפסק בהתאם את הטקסט.

לחשוב על עריכת לשון כעל שיוף סופי

לאחר שכל המילים נכתבו על הדף ולאחר שכל הרעיונות הובעו בצורה מטפורית כזו או אחרת, מגיע הטקס הגולמי של העורך, שצריך לעבור על הטקסט ולראות האם בוצעו טעויות כאלה ואחרות. יש סוגים רבים של טעויות וכל אחת מהן דורשת עריכה לשונית. יש כותבים שאינם יכולים לכתוב ללא שגיאות כתיב וישנם כותבים שאינם יודעים היכן למקם פסיק או נקודה. גם ניקוד הוא עניין שלא רבים מבינים בו, אם יש בכך צורך. לכן, עריכת לשון היא הכרחית עד מאוד. לא אחת אנו יכולים לראות כי העורך הוא אדם חשוב עד מאוד ועבודתו נחוצה למכביר.

עריכת לשון בתקופה המודרנית

רבים המבקרים את השפה העברית כיום, טוענים כי השפה העברית הפכה להיות רזה יותר והכותבים של היום אינם בעלי שפה עשירה ואינם בעלי יכולות ביטוי וניסוח כמו הכותבים בעשורים הראשונים להקמת המדינה. עריכת לשון היא חלק בלתי נפרד מן הצורך להפוך טקסט בעברית

לטקסט בעברית תקנית. החשיבות של עריכת לשון לעולם תישאר חלק מתרבות הכתיבה בעברית.