תפילין – אין דברים כאלה

תפילין דורשות הרבה מהאדם הפשוט, אולי אפילו יותר מדי. פלא שאין דברים כאלה בדתות אחרות?

טקס ייחודי.

מי שהניח תפילין ולו פעם אחת בחייו יודע שלא מדובר בפעולה פשוטה. בשביל להניח תפילין צריך לבצע סדרה של פעולות מסובכות שבלי אימון יומיומי קשה לזכור. בחורף, בימים הכי קרים, צריך להפשיל שרוולים ולחשוף את עצמך לקור. המחזה אולי אינו מוכר לחילונים אבל כל מי שביקר בבית כנסת בבוקר של יום חורף אמיתי בזמן שהציבור מניח תפילין מכיר את המראה: מעילים שמכסים את חצי הגוף וסוודרים שמוחזקים בשיווי משקל רופף מעל התפילין. אדם דתי מניח תפילין כל בוקר, שישה ימים בשבוע במשך כול השנה (חוץ מימי חג ומועד כמובן.) קשה לחשוב על דת אחת אחרת שבה יש מנהג מכביד כמו הנחת תפילין. בדתות שבהם המאמינים מתפללים כול יום אין דרישה להוסיף על כך משהו מקביל להנחת תפילין. במקרה הכי מסובך משתחווים ונעמדים או מדליקים מקל קטורת או עושים כמה תנועות בידיים. רק היהדות דורשת מהמאמינים שלה להניח תפילין כל בוקר. אין דבר שמאפיין את הטוטאליות של ההלכה היהודית יותר מהנחת תפילין. המעשה היומיומי של קשירת תפילין של יד ועיטור הראש על-ידי תפילין של ראש הינו מעשה שבו הדת מכריזה בקול רם שיש לה בעלות על האדם. הרב צבי יהודה קוק אמנם הסביר שהנחת תפילין משמעותה שהיהודי עוטר את עצמו במעין זרי דפנה שמעידים עליו שהוא בן חורין. עם זאת נראה יותר הפירוש שהמשמעות של הנחת תפילין היא האמירה שהיהודי איננו בן חורין: תפילין של ראש הן סמל למלכותו של מישהו אחר עליו ועל מוחו; תפילין של יד מסמלות את הכבלים של ההלכה שבהם הוא קושר את ידיו מרצונו ומבחירתו.

יש דברים כאלה.

לפני שממהרים ללעוג למניח תפילין בכול מקום ואתר על הטקס הזה שבו הם מכריזים על עבדותם, כדאי לעצור ולחשוב. כל אדם שחי בחברה איננו חופשי לעשות כרצונו. גם לחילונים ישנם טקסי הנחת תפילין משלהם. החתמת הכרטיס בתחילת יום העבודה, צחוק מזויף כשהבוס מספר בדיחה, התחנפות לשוטר שעומד לתת דו"ח; כמה פעמים ביום נכנעים אנשים לסמכות שמעליהם? כמה פעמים ביום הם לא עושים דבר מה רק כי זה לא מקובל או אסור? במקום להניח תפילין אנשים לובשים חליפות ומדים ומרכינים ראש בפני מי שחזק מהם. אולי דווקא הנחת תפילין עדיפה מבחינה זו. במקום לחיות בחופש מזויף אולי עדיף להכיר בעבדות אמיתית. רק מי שיודע שהוא לא חופשי יכול לקום ולמרוד; רק מי שמבחין שיש אזיקים על ידיו יכול לשבור אותם. מאידך גיסא, הנחת תפילין איננה רק ההכרה בקיומם של אזיקים אלא קידוש האזיקים הללו. היהודי הדתי שמניח תפילין מקבל על עצמו עול מלכות שמיים – הוא לא רק מכיר בכך שיש לו מלך אלא גם מכריז שהמלך הזה קדוש ורצונו ייעשה תמיד. הטוטאליות הדתית היא טוטאליות גלויה שמתבטאת היטב בהנחת תפילין מדי בוקר. הטקסים של החברה שבה אנו חיים פחות בולטים לעין ולכן מאפשרים ליחיד להרגיש חופשי גם כשהוא אסיר של חוקים, כללים, מוסכמות ודעות קדומות. ייתכן שמי שמעוניין לשנות את החברה צריך להתחיל בכך שהוא ייצור טקסים חברתיים דמויי הנחת תפילין שיגלו לכל אחד את האופי המדכא של החברה שבה הוא חי.