דיסקוס בטבע

שמו של ה"דיסקוס" נבחר עקב הדמיון שיש בצורתו של הדג לדיסק (בדומה לדיסקוס באולימפיאדה).

מקורם של הדיסקוסים הוא בנהר האמזונס שבצפון אמריקה. האמזונס הוא אחד מהנהרות הגדולים והמרשימים ביותר בעולם. אורכו של נהר זה הוא 6,448 קילומטר. קצב הספיקה של נהר זה הוא הגדול בעולם, 219,000 מ"ק מים מתוקים לשנייה .נכון, תוך כמה שניות הוא ממלא את הכינרת ופותר לנו את בעיית המים לשנים הקרובות!

מגוון הדגים בנהר זה הוא עצום. הדגה באמזונאס מהווה מקור פרנסה שופע לתושבים סביב הנהר. מלבד דיסקוסים, ניתן למצוא בנהר דגים ממשפחת המלאכיים, הפיראנות ושפמנונים. המוכרים מבין הדגים שהם שותפיו של הדיסקוס לנחל הם:

נאון קרדינל (Neon Cardinal) אלטומים (Altum) פיראנות (Serrasalminae)

נהר האמזונס מורכב ממאות נהרות קטנים. חלק מנהרות אלו פעיל בתקופות הגשומות בלבד. דגי הדיסקוס נמצאים בעיקר בנהרות הקטנים, בנהרות בעלי הזרימה החלשה ובאגמים קטנים שנוצרים עקב התקופה היבשה. עקב גודלו העצום של הנהר, תנאי המחיה בו שונים עד מאוד בין אזור אחד למשנהו. נתחום את התנאים בנהר לשלוש קטגוריות עיקריות:

1. מים צלולים - מים אלו, כשמם כן הם, צלולים לחלוטין. הראות במים אלו היא עד כ-5 מטרים. במים  קיימות כמויות גדולות של פיטופלנקטון. הנהרות הידועים עם מים צלולים הם Rio Tapajos, Rio Xingu, Rio Tocatin ו- Rio Argueria. רמת החומציות במים היא 6.4-6.65. רמת הקשיות במים היא 1-0.3.
2. מים לבנים - צבעם של מים אלו הוא חום-צהוב. הצבע נוצר עקב הכמות הגדולה של הגיר הנמצא בתוכם. הנהרות העיקריים עם מים לבנים הינם: Rio Salimoes, Rio Madeira, Rio Amazonas וRio-Branco. רמת החומציות במים היא 6.2-7.2. רמת הקשיות במים היא קטנה מ-1.
3. מים שחורים – צבעם של מים אלו הוא חום. הצבע נובע מהכמות הגדולה של מרכיבים ביוטים (בעיקר צמחים) הנמצאים בתהליכי פירוק. הנהרות העיקריים עם מים שחורים הם: Rio Negro, Rio Abacaxis, Trombetas, ו-Nhamunda. רמת החומציות במים היא 3.5-5. רמת הקשיות במים היא 0.

הדיסקוסים נצפו לראשונה בשנת 1840 ע"י ד"ר אקל באחד מפלגיו של נהר ריו נגרו שמתחבר לאמזונס. הזן הראשון של הדיסקוסים שהתגלה על-ידיו היה זן האקל (שנקרא על שמו של ד"ר אקל). בשנת 1921 בהמבורג (מערב גרמניה), הוצג הדיסקוס לראשונה כדג נוי בתערוכה.

בטבע, ישנם 4 זני דיסקוסים שונים. זנים אלו הם האבות של כל וריאציות הדיסקוסים המתורבתים אותם אנו מכירים היום:

• דיסקוס חום ( Symphysodon Aequifasciatus Axelrodi): צבע הבסיס הינו חום. לעיתים, על צבע הבסיס יושבת שכבה נוספת בצבע מיטאלי. שכבה זו נמצאת בעיקר באיזור הראש והסנפירים. זן זה חיי בחומציות מים של 6.2-6.5 ובטמפרטורה של 25-28 מעלות צלזיוס.

• דיסקוס כחול (Symphysodon Aequifasciatus Haraldi): בדומה לדיסקוס החום, לזן זה שכבת בסיס חומה ושכבת כיסוי בצבע מטאלי. השונה הוא שהצבע המטאלי מכסה את רוב גופו של הדיסקוס. זן זה חיי בחומציות מים של 6-7 ובטמפרטורה של 30 מעלות צלזיוס.

• דיסקוס ירוק (Aequifasciatus Symphysodon Aequifasciatus): שכבת הבסיס של זן זה היא חומה-אדמדמה. שכבת המשנה היינה בעלת צבעים מטאלים (כחול-ירוק), אך, בשונה מהדיסקוס הכחול, שכבה זו מכסה שטח גדול יותר מהשכבה התחתונה. בשכבת המשנה ישנם "פסים שקופים" המאפשרים לנו להציץ אל שכבת הבסיס. זן זה חיי בחומציות מים של 5-7 ובטמפרטורה של 31-28 מעלות צלזיוס.

• דיסקוס האקל (Symphysodon Discus): שכבת הבסיס של זן זה היא בצבע חום בהיר. על שכבת הבסיס מונחת שכבה נוספת בצבע בהיר. המזהה הבולט ביותר של זן זה היינו הפס השחור באמצע הגוף. פס זה הוא העבה ביותר בין תשע הפסים  עדל גופו של הדג. בנוסף, פס זה תמיד נראה בולט. זן זה חיי בחומציות מים של 4.3-6 ובטמפרטורה של 26-30 מעלות צלזיוס.