משחקי זיכרון והמוח האנושי

בשנת 1942 עלתה סבתי שוש מעירק לארץ. כיום היא בת 70 אבל לצערי נראית ומרגישה כבת 95.

עברו עליה חיים לא קלים...

העליה מעירק, החתונה הצעירה עם סבי, 5 ילדים שיש לפרנס, להאכיל ולכלכל...

לפני כמה שנים סבתי עברה אירוע שבץ מוחי בו נפגע הצד השמאלי של המוח.

מאז יש לה קושי בהזזת הצד הימני בגוף ובזיכרון לטווח קצר.

באשר להזזת הגוף- היא עוברת פיזיותרפיה ומתקדמת לאיטה.

אבל, באשר לפגיעה בזיכרון- אין לרפואה המודרנית והמשלימה מענה טוב...

יום אחד לפני כמעט שנה קראתי במקרה מאמר על המוח שפרסמה אוניברסיטת הרוורד, בשורה התחתונה אמרו שהמוח הוא שריר שניתן לפיתוח או ניוון.

אני בטוחה שרבים מכם שמעו על העניין- אבל אני שמעתי עליו בפעם הראשונה מהמאמר ההוא...

סבתי מעולם לא התעסקה עם מחשבים ולא הייתה לה נגיעה בעניין. אני לעומתה שיחקתי הרבה בילדותי במשחקי מחשב (בעיקר אהבתי משחקים קלאסיים כמו סוגר שטחים ומשחקי זיכרון...).

בשנה האחרונה לימדתי את סבתי להפעיל מחשב ולשחק במשחקי מחשב.

ההתחלה הייתה ממש קשה! היא לא הביעה עניין יוצא מגדר הרגיל במשחקים ובמחשב.

לאט לאט, עקב בצד אגודל, סבתי החלה להתעניין ולשחק בכוחות עצמה במשחקי המחשב.

כמובן שלא בכל מיני משחקים של אופנה, בגדים ושטויות... הכוונה שלי הייתה לשפר את הזיכרון שלה.

בהנחה שהזיכרון הוא שריר- התחלנו ממשחקים ב-א-מ-ת קלים, של ילדים בגיל הרך, וכשראיתי שהיא תפסה את העניין ושזמן התגובה שלה התקצר- עברנו למשחקי זיכרון קצת יותר קשים.

בהדרגה, סבתי התחילה להגיב אחרת לדברים שהיא רואה, נוגעת, שומעת...

אם לפני היא לא ידעה איפה היא שמה מה, מי אמר מה ואיפה- פתאום היא כבר קצת יודעת...

לא אשקר ואומר שהיא חזרה לעצמה, ממש לא, אבל יש שיפור!

והכי כיף, שמי שהכי סבלה מכך- סבתי, יודעת עכשיו שהיא לא חסרת אונים ושיש בידה לעזור לעצמה להשתקם ולהשתפר- זה הכי כיף, ההרגשה שלה שהשתפרה פלאים מעצם הידיעה שהיא אינה חסרת אונים ושהיא תלויה בעצמה...

אני מאחלת לה שנים רבות של שיפור מתמיד והרגשה טובה, וכמובן בריאות.

אני מאחלת לכם שלא תעברו מה שאנחנו עברנו, אבל אם כן- תדעו שיש תמיד מה לעשות...