הפלות והדת היהודית

בעוד שמרבית הדתות המונתאיסטיות (אלו שמאמינות שיש אל אחד כל יכול ששולט בעולם, קרי, הנצרות לזרמיה השונים, האיסלם והיהדות) אוסרות על ביצוע הפלות מכל וכל הדת היהודית, או לפחות מרבית האישים החשובים והזרמים המרכזים בדת, מתיחסים לתופעה בסלחנות ואף מתירים ביצוע הפלה במקרים שונים. האמונה הדתית מהווה מכלול שלם של ערכים וכחלק מאותם ערכים אוניברסלים ששזורים כחוט השני בכל הדתות, גם הציווי לאיפוק מיני שב ומופיע באין ספור פסקי הלכה, דרשות וכתבי קודש. היצר המיני בנצרות הקתולית הוא אם כל חטא ולכן המאמינים הקתולים האדוקים נמנעים מקיום מגע מיני בכל חייהם. קתולים שאינם משרתים בקודש מצווים לקיים יחסי מין אך ורק עם אישה אחת שאותה יבחרו וישבעו שהיא תהיה היחידה שלהם לכל שארית חיהם – ללא אפשרות לגירושין וללא אפשרות לחרטות. עד המוות. כחלק מסולם הערכים הזה, אוסרת הדת הקתולית על קיום יחסי מין שאינם למטרות רביה ורואה באמצעי מניעה חטא בל יכופר, מה שמוביל לא אחת את המאמינים הפחות אדוקים להריונות לא מתוכננים שסופם הבלתי נמנע הוא בביצוע הפלה. אולם האבסורד הוא שביצוע הפלה אסור גם הוא מכל וכל כך שנערות ש"חטאו" בקיום יחסי מין בעלמותן נאלצות לשלם על החטא למשך שארית חיהן.

היהדות, שלמרות מה שחלק ממאמינה האדוקים מעוללים לה כיום, הייתה מאז ומעולם דת סובלנית שמתקדמת עם העולם ומעמידה חידושים הלכתיים לרווחת המאמינים ברוח הציווי האלוקי. מתוך הבנה של הסבל האנושי הכרוך בתינוק לא מתוכנן ותוך שמירה על איזונים שימנעו הוללות מיותרת מתירה ההלכה במקרים חריגים לבצע הפלה, אולם רק תוך שמירה על מספר כללים חשובים. על פי הדת היהודית, גזילת נשמה מיצור חי היא עבירה חמורה ביותר והפלה עלולה להראות כרצח בעיניים מסוימות אולם על פי ההלכה, עד לשבוע העשירי להריון אין בעובר נשמה ולכן ניתן להפילו במקרים מסויימים. כמובן שקיום יחסי מין טרם החתונה ויצור "ילדים לא מתוכננים" הוא אסור בתכלית האיסור אולם במידה שהדבר כבר נעשה ישנה דרך מוצא.

כמובן שלא כל הפוסקים מסכימים להותיר ביצוע הפלה ולמעשה הזרם המרכזי ביהדות של ימנו אוסר על כך מכל וכל אולם כאמור, במקרים מסויימים ניתן למצוא צידוק הלכתי לפעולה