פאציאליס - Bell’s Palsy / Facialis

מהו פציאליס?

פציאליס (Facials) = שיתוק על שם בל (Bell’s palsy), נקרא על שם סר צ’ארלס בל, רופא סקוטי מהמאה ה-19 שהיה הראשון לתאר את התופעה.

פציאליס היא צורה של שיתוק פנים זמני הנובע מנזק או טראומה לאחד משני עצבי הפנים. זוהי הסיבה השכיחה ביותר של שיתוק פנים. בדרך כלל, פציאליס פוגע רק באחד משני עצבי הפנים, ולכן בקליניקה נראה בעיקר מטופלים עם פגיעות בצד אחד של הפנים. יחד עם זאת, במקרים נדירים יותר, תיתכן פגיעה בשני הצדדים.

התסמינים של פציאליס מתחילים בדרך כלל בבת אחת ומגיעים לשיאם תוך ארבעים ושמונה שעות. המטופל שסובל מבעיה זו עלול לסבול מקשת רחבה של תסמינים בדרגות שונות: רעד, חולשה, שיתוק, צניחה של העפעף או של זווית הפה (ולפעמים גם וגם), ריור יתר, יובש בפה, יובש בעין, דיבור לקוי, קושי באכילה ושתייה, פגיעה בחוש הטעם, צלצול באוזן או בשתי האוזניים, כאב אוזניים, כאב ראש וסחרחורות.

פציאליס גורם לעיתים קרובות לעיוות פנים משמעותי. רב החוקרים מאמינים כי זיהום וראלי כגון: התקררות (common cold) או דלקת קרום המוח ויראלית (viral meningitis) או הרפס סימפלקס (herpes simplex) גורמים לפגיעה בעצב הפנים שמתנפח והופך לדלקתי כתגובה לזיהום שנוצר.

דלקות אוזניים וסוכרת מעלים את השכיחות לפציאליס. סיבה נוספת לתופעה יכולה להיות: פציעה או חבלה חמורה בפנים.

מהו פרופיל החולה?

פציאליס פוגע בכ-40,000 אמריקנים בכל שנה. הוא פוגע בגברים ובנשים במידה שווה והוא יכול להופיע בכל גיל, אבל פחות נפוץ לפני גיל 15 ולאחר גיל 60. באופן סטטיסטי, נשים בטרימסטר האחרון של הריונן ואנשים הסובלים מסוכרת או מחלות בדרכי הנשימה העליונות כגון: שפעת או הצטננות, הם בקבוצת סיכון גבוהה יותר ללקות בפציאליס.

כיצד מאבחנים?

האבחון של הפציאליס נקבע בהסתמך על הסימפטומים הבאים: עיוות של הפנים, חוסר סימטריה בפנים וחוסר יכולת להזיז את השרירים בצד הפגוע. כמו כן, האבחון נעשה על ידי שלילת גורמים אפשריים אחרים של שיתוק פנים.

אין בדיקת מעבדה ספציפית המאשרת את האבחנה של הפציאליס. בדרך כלל הרופא יבדוק את הסיבות לחולשה בפנים. ברוב המקרים זו חולשה המוגבלת לצד אחד של הפנים או המצח. ישנם מקרים בהם נפגע העפעף או הפה.

ניתן לערוך בדיקת Electromyography) EMG ) כדי לאשר את קיומו של הנזק העצבי וכך לקבוע את חומרת ומידת הפגיעה בעצב. צילום רנטגן של הגולגולת יכול לסייע לשלול זיהום או גידול. הדמיה באמצעות תהודה מגנטית (MRI) או טומוגרפיה= סריקה ממוחשבת (CT ) עוזרים בשלילת גורמים אחרים ללחץ על עצב הפנים.

האם יש טיפול?

אין תרופה ספציפית או פרוטוקול טיפולי בפציאליס. הדבר החשוב בתהליך הוא טיפול במקור הנזק העצבי. במקרים מסוימים, התסמינים קלים ולא דורשים טיפול.

בדרך כלל, התסמינים מתחילים להשתפר תוך שבועיים ימים. המטופלים מחלימים לגמרי תוך שלושה עד שישה חודשים.

עבור מטופלים אחרים, הטיפול עשוי לכלול תרופות כגון: זובירקס (Acyclovir, Zovirax )- כדי להילחם בזיהומים ויראליים, בשילוב תרופות אנטי-דלקתיות כגון: קורטיקוסטרואידים (corticosteroids) כמו פרדניזון (Prednisone ) וסטרואידים (Steroids )- כדי להפחית את הדלקת והנפיחות.

משככי כאבים כמו: אקמול (Acamol, Paracetamol ), אספירין (Aspirin ) או איבופרופן (Ibuprofen ), עשויים להקל על הכאב.

גורם נוסף, חשוב בטיפול הוא: הגנה על העין. פציאליס פוגע ביכולת העפעף למצמץ והעין חשופה לגירוי ויובש. לכן, שמירה על לחות והגנה על העין מפני פגיעה, בעיקר בלילה- חשובים מאוד.

סיכה באמצעות טיפות עיניים, דמעות מלאכותיות או משחות/ ג’יל לעיניים, הכרחיות. במקרים בהם העפעף משותק לגמרי: מומלץ להצמידו באמצעות פלסתר לעפעף השני ובכך לשמור על הלחות הפנימית.

באופן כללי, ניתוח שנועד להפחית את הלחץ על העצב הוא שנוי במחלוקת ומומלץ רק לעיתים רחוקות מאוד.