לרקוד על מדרגות הרבנות

לרקוד על מדרגות הרבנות

שמונה שנים לאחר שאורלי וחובב (השמות בדויים) רקדו על רחבת הריקודים באולם אירועים מפואר, החליטו השניים שהגיעה העת לרקוד על מדרגות הרבנות. בני הזוג הגיעו להחלטה נוספת: לעשות כל שביכולתם כדי לא להעתיק את דפוס יחסיהם במהלך חיי הנישואין אל תוך תהליך הגירושין. הם החליטו להגיע להסכם גירושין באמצעות עורך דין משותף, אך מטעמים כלכליים פנו לאחד מארגוני הנשים שמציעים ייעוץ משפטי, וביקשו להסתייע בשירותים שלהם. בני הזוג התקבלו במשרדה של עורכת דין צעירה שבמהלך שתי פגישות ניסחה יחד איתם את הסכם הגירושין. עורכת הדין אכן הייתה אמפתית ונעימת הליכות אבל בשל גילה הצעיר חסרת ניסיון מקצועי. חוסר ניסיונה בא לידי ביטוי בהסכם מחורר, מלא פרצות, שלא כיסה את כל האפשרויות ולא התייחס לכל ההתפתחויות הצפויות להתרחש במערכת המשפחתית המפורקת במהלך השנים.

עם הסכם חתום, התייצבו אורלי וחובב בפני שופט בבית המשפט לענייני משפחה. השופט עיין במסמך, שירבט את חתימתו ונתן להסכם תוקף משפטי. לפני שפנו ללכת הוסיף בחיוך: "תקשיבו לי טוב, ילדים, זה שיש לכם הסכם, זה לא אומר שאתם לא יכולים להתחרט". בני הזוג החזירו חיוך לשופט החביב ואצו-רצו אל התחנה הבאה במסע הגירושין שלהם.

את הדרך לבית הדין הרבני עשו אורלי וחובב יותר מפעם אחת. בפעם הראשונה הגיעו כדי לפתוח תיק. בפעם השנייה כדי להביא עדים. בפעם השלישית הגיעו כדי לקיים את טקס הגירושין. התייצבו השניים בשעה היעודה, והמתינו עד שהגיע תורם. שלושת הרבנים שקידמו את פניהם הביעו מורת רוח גלויה מעצם העובדה שהזוג כבר הגיע עם הסכם גירושין חתום (בתקופה שבה התרחש כל הסיפור, התנהלות כזו לא הייתה מקובלת כמו היום). ראש הרכב בית הדין פנה לאורלי וחובב ושאל כל אחד מהם אם הוא אכן רוצה להתגרש, ואם אינו פועל תחת לחצו של בן הזוג. לאחר שהשניים ענו בשלילה, הפציר בהם הרב לעשות שלום בית. לאחר ששוב נענה בשלילה, אמר הרב: "טוב, אז נקבע לכם מועד נוסף לגט, אולי עד אז תשנו את דעתכם".

וכך נאלצו אורלי וחובב להגיע לבית הדין הרבני בפעם הרביעית, והפעם המתינו שעה ארוכה עד שהגיע סופר סת"ם כדי לכתוב על מגילת קלף את כתב הגיטין. הכתיבה נעשית בקולמוס ודיו, כפי שכותבים ספר תורה. אם טועים – יש להתחיל מהתחלה. הכתיבה נמשכה זמן ממושך, ובסופה הוכנסו השניים לחדר שבו נערך טקס הגירושין. "החזק את הגט בשתי ידיך ומסור אותו לאשתך", הורה הרב לחובב. "קחי את הגט ושימי אותו תחת בית השחי, פסעי כמה צעדים עד קצה החדר, וחזרי לכאן", הורה הרב לאורלי. וכך נמשך הטקס כהלכתו, חובב אמר את המילים המיוחלות "הרי את מגורשת לי כדת משה וישראל", ואז לפני שנחתם כתב הגיטין – הציץ אחד הרבנים שנכחו בטקס במגילת הקלף ושאל את חובב: "אין לך שם נוסף?" חובב ענה בחיוב. "קוראים לי חובב משה". "אם כך הגט פסול, כי שמך המלא לא כתוב כאן", פסק ראש ההרכב. הדם אזל מפניהם של אורלי וחובב. לא עזרו הטענות והתחינות. "עליכם לבוא שוב בעוד שבוע ולקיים את כל הטקס מחדש", הרעים הרב בקולו.

וכך היה. שבוע לאחר מכן הגיעו בני הזוג לבית הדין הרבני בפעם החמישית כדי לקיים את טקס גירושין נוסף. שוב נכתבה מגילת הקלף, והפעם הקפידו אורלי וחובב הקפדה יתרה שלא תצא טעות מתחת ידו של סופר הסת"ם. הטקס עבר באווירה מחויכת יותר מאשר בפעם הראשונה, שהרי השניים כבר הכירו את כל הגינונים. אפילו הרבנים השתדלו שלא להאריך את התהליך מעבר לנדרש, והביאו את הטקס לידי סיום עם המשפט המיוחל "והרי את מותרת לכל אדם".

אחרי שעה קלה ירדו אורלי וחובב מבניין הרבנות, בתחושת הקלה ואושר, והחלו שלב חדש בחייהם כזוג גרוש. ועדיין לא העלו בדעתם שבעוד שנים אחדות ייקלעו למחלוקות וסכסוכים וייאלצו שוב לעמוד בפני שופט כדי לחתום על הסכם מתוקן. הפעם הוכנסו לתמונה עורכי דין המתמחים בתחום הגירושין כדי להסדיר מחדש את סוגיית המזונות והסדרי הראייה.

החיים האמיתיים, מתברר, לא נגמרים בריקוד על מדרגות הרבנות.