הסדר טרום הנישואין

על פי ההלכה יכולה אישה בכל עת לוותר על מזונותיה ומשוויתרה אין היא זכאית להם עוד לפיכך יכולה אישה להסכים מרצונה החופשי להגבלת זכאותה למזונות לסכום או לבסיס קביעה מוגדר ומשעוגנה הסכמה זו בתוך הסכם גירושין כשההסכם בעצם מחייב ומונע קביעה סותרת.

לפיכך ניתן לקבוע בהסכם כי מזונות  האישה ישולמו כאחוז מהכנסותיו של הבעל כסכום מוגדר מראש שיוצמד למדד כלשהו וכדומה.

קביעה זו  אשר נערכת על בסיס הגיוני ומבטיחה סכומי מזונות  סבירים מחד גיסא ומונעת מאידך גיסא מצב בו ייפסקו סכומים החורגים מהמציאות העובדתית עשויה בעצם לחסוך יזע רב בעת סכסוך ועת שבעצם כל צד חפץ להרע ככל יכולתו לבן זוגו דהיינו בזמן אמת של תהליך גירושין .על מנת לתת להתחייבות הנ"ל תוקף יש לאשר אותה בבית המשפט ולתת לה תוקף פסק דין שיקבע את מה שנקבע בין שני הצדדים במעמד כזה או אחר וזאת להזכיר טרם נישואיהם דהיינו במסגרת טרום  הנישואין.

 לעומת זאת כשמדובר בעצם במזונות ילדים הדברים קצת שונים מכיוון שבשלב הטרום נישואין אין לצדדים  צאצאים על פי רוב ולכן אין הצדדים יכולים להיות צדדים להסכם כלשהו ולא ניתן לקבוע

דבר בנושא. עם זאת אם חפצים הצדדים להבטיח אף עניין זה יכולים הם לעגן בהסכם את הבסיס

והתחשיב לקביעת מזונותיהם בעתיד ולשם מתן תוקף מעשי להתחייבות זו ימציא כל צד ערבים אשר יערבו לכך שאף אחד מבני הזוג לא יתבע בשם הילדים הגדלת סכום  מזונות מעבר למוסכם.

כיוון שמנגנון הערבים עבר גלגולים שונים בפסיקותיו של בית המשפט העליון הרי נכון להיום כדי שהערבות תהא תקפה ולכן על הערבים להתחייב כי לא יחזרו לצד שלטובתו ערבו מלכתחילה

כדי שישפה אותם בגין הסכומים שנדרשו לשלם עד לאחר שאותו צד יהיה עשיר במידה כזו שהשבת הכספים לא תפגע בילדים.

 המישור הבעייתי בעצם הוא מישור הבטחת ביצוע  גירושין עם דרישתו של אחד מבני הזוג.

בתי הדין הרבניים הם המוסמכים באופן בלעדי לפסוק גירושין ולבצע את אקט הגירושין כאשר הבסיס המשפטי לפעולותיו הוא המשפט העברי שלמרות הסכם גירושין אקט הגירושין ניתן לביצוע

רק בהסכמת הצדדים כלומר לא ניתן לחייב גבר לתת גט לאישה ולא אישה לקבל גט אלא אםירצו בזה באופן משותף.גט שניתן לא מתוך רצון חופשי נקרא בעצם "גט מעושה" והוא חסר תוקף מחייב.

 בעיה נוספת של הסכם גירושין ערוך מראש היא שבמידה ובית דין הרבני ידע על קיומו הוא עלול להערים קשיים ויסרב לבצע את אקט גירושין  עד לביטול ההסכם מחשש "לגט מעושה" דהיינו גט שנוצר מתוך לחץ כלכלי .

לפיכך יש להתנות בהסכם כי הבאת תוכן ההסכם לידיעת בית הדין הרבני על ידי אחד מהצדדים או מי מטעמם תחשב להפרת ההסכם בידי אותו צד וחובו בתשלום. הסכום שנקבע כאמור.