סושי – טיול ליפן

סושי, כמו עוגיית מדלן של פרוסט או הבקבוק של אליס, לוקח אותי למסע הרחק ליפן.

אני נכנס למסעדת סושי, לא משנה איזו מסעדה. בעצם זה לא ממש מסעדה, זה יותר כמו מסעדונת, או דוכן סושי. יש שם כמה שולחנות פורמייקה כמו בחומוסייה ועל הקירות יש ציור של מפת רכבת תחתית בטוקיו. אני מזמין קצת סושי וקנקן של סאקה. אני יושב ומחכה שהשף סושי יכין לי סושי כמו שהזמנתי. הוא אמור להיות יפני הסושי שף אבל אני יודע שיש סיכוי טוב שהוא בכלל תאילנדי. אנחנו רוצים לראות מישהו יפני מכין לנו סושי אבל כל המלוכסני עיניים נראים לנו אותו דבר אז יש מסעדות סושי שמביאות תאילנדי שישחק אותה יפני ויכין סושי. מעניין אם מדובר בעובד זר בתחום ההסעדה או בתחום המשחק. לא משנה, השף סושי הזה משחק יפה ונראה יפני. חוץ ממנו הכול נראה די ישראלי. אולי הייתה פה חנות שווארמה לפני שפתחו פה חנות סושי. אני יכול לדמיין את המתקן המסתובב של הבשר שם מאחורה איפה שיש עכשיו מדפים עם צלחות יפניות שקונים בשוק בחמש עשרה שקל לרביעייה. את התפריטים מפלאסטיק של המנות סושי בטח הדפיסו על התפריטים של השווארמה שהיו פה קודם. בעצם לשווארמה אין תפריטים, רק לסושי. בשולחן אחד יושב זוג ואוכל סושי. הם מתעלמים ממני. הוא בחולצת טריקו של סוף מסלול היא בפלטפורמות ובאיפור מוגזם. הם אוכלים סושי ומדברים על מנגל בכנרת. מאחורי יושבים שני גברים עם כרס ואוכלים סושי כאילו מדובר בפלטת סלטים אצל רחמו. על הדלפק, שלושה צעירים מזמינים עכשיו סושי בקולי קולות. לא איכפת לי. השף סושי הכין לי סושי. אני אוכל סושי. שקט.

כשאני אוכל סושי אני מבין פתאום יפנית וזה מזל כי כולם במסעדת סושי הזאת מדברים יפנית. השף סושי השתקן – אני יודע שהוא למד באקדמיה לאומנות סושי שבקיוטו במשך שבע שנים ושיש לו חגורה שחורה מיוחדת בהכנת סושי ניגירי – מסתפק במילה או שתיים; הוא לא צריך יותר מזה בשביל לקבל כבוד. הצעירים המקועקעים שסיימו להזמין סושי קדים לו בכבוד וניגשים לכוך צדדי. הם עומדים לבצע טקס סושי סודי של היאקוזה שבמהלכו חותכים אצבע כדי להפגין את המחויבות שלך לארגון (זה סושי מאקי? לא זה אצבע של מתלמד יאקוזה.) הזוג המכובד שלצידי סיים לאכול ארוחת ערב של סושי והם קמים לצאת; הוא בקימונו גברי והדר של שחקו בתיאטרון נו והיא בחן הסמוי של גיישה מכובדת. שני הסמוראים שמאחורי אוכלים סושי אחרי סושי. הם מתלחשים בעניינו של יצרן חרבות מפורסם שמוכן למכור את חרבו הטובה ביותר עבור מנת סושי של המאסטר שף סושי אייקידו זן. הם אוכלים סושי ושותים סאקי ומכינים את עצמם לקרב הבא במלחמת האזרחים בין תומכי השוגון ומתנגדיו.

רגע לפני שהקיסר נכנס למקום מלווה בגיבורי מנגה והירו נאקאמורה אני מסיים את הסושי שלי. אני משלם לבחור הצעיר שעל הקופה שחזר לפני יומיים מטיול אחרי הצבא בהודו ויוצא החוצה אל החום הירושלמי של תחילת הקיץ וכמעט נדרס על-ידי טוסטוס יפני. בעצם לא, זה טוסטוס קוריאני, אבל מי בכלל מבדיל בין כל הסינים האלה?