ההיסטוריה המקוצרת של משחקי הפעולה

רבים מכירים את משחק הוידאו הראשון בהיסטוריה בתור Computer Space (גם אם היו ניסיונות לפתח משחקים לפניו, הרי שהוא הראשון שנמכר בצורה מסחרית).  מדובר היה אמנם במשחק חלליות פשוט בו השחקן נדרש לחסל צלחות מעופפות באמצעות טילים, אך מבחינות רבות מדובר בדוגמה מובהקת למשחק פעולה.

בסוף שנות ה70 ותחילת שנות ה80 היו מרבית משחקי הפעולה פשוטים למדי ובדרך כלל דרשו מהשחקן לירות באויבים שונים על מנת להתקדם הלאה. שני משחקי יוצאי דופן היו פונג ופאקמן מכיוון שהם לא כללו יריות ,  חלליות או מילים עם קונוטציות מלחמתיות. בפקמן על השחקן היה לאכול את כל הנקודות במבוך ואילו בפונג המטרה הייתה להכות בכדור עם מחבט כך שיכנס אל השער של היריב (למעשה ,פונג בעצמו יכול להיחשב למשחק הכדורגל הממוחשב הראשון).

באותה תקופה, מרבית משחקי הפעולה שוחקו או באולמות משחק מיוחדים (אשר נקראו אולמות ארקייד) או באמצעות קונסולות ביתיות כגון האטארי. משחקי האטארי היו פחות מורכבים ממשחקי הארקייד בדרך כלל, אך היו גם מקרים יוצאי דופן כמו למשל המשחק Piftall. פיטפל דרש מהשחקן לקפוץ מעל מכשולים שונים , לחקור את העולם שסביבו ולחפש אוצרות שונים. בניגוד לרוב המשחקים אז, פיטפול הציג מסכים שונים לחלוטין זה מזה והיה הרבה פחות שבלוני. בנוסף, ההתחמקויות מהמכשולים השונים דרשו בדרך כלל לקפוץ או לטפס על חבלים. אלמנטים כגון  אלו הפכו ברבות הימים למאפיינים בולטים של ז'אנר הפלטפורמה, תת ז'אנר של משחקי הפעולה.

משחקי הפעולה נעשו משוכללים אפילו יותר באמצע שנות ה80. קונסולות ביתיות כגון הנינטנדו (NES) וסגה הציגו משחקים מורכבים יותר כמו האחים מריו ואלכס קיד. באותה תקופה החלה להיווצר ההפרדה בין משחקי פעולה פשוטים עם עקרון בסיסי שחוזר על עצמו לבין משחקים מורכבים יותר. הראשונים נקראו משחקי ארקייד כעדות לכך שהם הגיעו מהאולמות, בעוד האחרונים נקראו בדרך כלל משחקי פעולה ולמעשה כללו כמעט כל משחק שבו על השחקן היה להגיב במהירות. כיום לעיתים נקראים משחקי ארקייד גם בשם משחקי קאז'ואל. הסיבה לכך היא שקל מאוד ללמוד אותם ותוך מספר דקות ניתן להתחיל לשחק בהם בלי עזרה נוספת. אחד ממשחקי הקאז'ואל המפורסמים ביותר שהוא גם משחק פעולה הוא כמובן אייסי טאוור בו על השחקן לקפוץ מקומה לקומה ולבצע כמה שיותר פעלולים וסלטות.

המהפכה הבאה בז'אנר הגיעה בתחילת שנות ה90 כאשר החלו להיווצר משחקי התלת ממד הראשונים. דום הוא משחק פעולה קלאסי שכמו רבים לפניו, הגדיר ז'אנר חדש לחלוטין, "משחקי יריות מגוף ראשון" (FPS). במשחקי FPS השחקן בדרך כלל מסתובב במבוך ומחסל מפלצות או בני אדם אחרים באמצעות כלי נשק ריאליסטים. משחקים אלו אחראים ללא מעט ביקורת הנשמעת מדי פעם כנגד משחקי מחשב ו - וידאו בטענה כי אלו מעודדים אלימות בקרב המשחקים בהם. משחקי התלת ממד פתחו למעשה את מרוץ כרטיסי המסך הנמשך עד היום. ככל שהרזולוציה של המשחק גבוהה יותר והגראפיקה מפורטת יותר, כך הוא נחשב (בעיני לא מעט אנשים לפחות) לטוב יותר. את השלב הבא באבולוציה של משחקי הפעולה ניתן כנראה ליחס לGTA ולמשחקי המולטיפלייר. אני בטוח שאין מי שלא מכיר את המשחק GTA3 3, אבל החשיבות שלו נעוצה בכך שהוא הציע בפעם הראשונה עולם פתוח לחלוטין אשר לא בנוי משלבים ובו השחקן יכול לעשות ככל העולה על רוחו. לא מעט משחקים ניסו לחקות את הנוסחה הזו, ובאמצע העשור הקודם היה נהוג להתבדח על כך שכמעט כל משחק "רוצה להיות GTA".  משחקי המולטיפלייר הציגו שכלול נוסף במשחקי הפעולה בכך שהם אפשרו לכמה שחקנים לשחק אחד כנגד השני בקבוצות גדולות במיוחד. ההשפעה העצומה של משחקים אלו (לדוגמה Counter Strike) הביאה לכך שמשחקים רבים כיום מתבססים אך ורק על משחק כנגד שחקנים אחרים והמשחק לשחקן יחיד כנגד המחשב הוא לעיתים קצר מאוד (ראו מקרה Modern Warfare 2 המציג רק כארבע שעות משחק במצב זה).

קשה לחזות את העתיד , במיוחד כאשר עלויות הפיתוח של המשחקים רק הולכות וגדלות עם הזמן. היום לא מעט חברות מעדיפות ללכת על בטוח ולשכלל משחקים קיימים או לשלב כמה אלמנטים ביחד. אם צריך לנחש ניחוש פרוע, יתכן שמשחקי הפעולה העתידים ישתמשו במערכות זיהוי תנועה כגון ה - Natal של Microsoft. מערכות כגון אלו מאפשרות למעשה להכניס את השחקן אל המימד "הרביעי" וגורמות לו לחוש ממש כאילו הוא נמצא בתוך המשחק. מצד שני, עוד הרבה לפני שנוצרו משחקי הפעולה, נאמר כבר כי הנבואה ניתנה לשוטים...