גירושין – תשלום מזונות והסדרי משמורת

במקרים רבים, כאשר בני זוג נמצאים בעת הליך גירושין מתנהל מאבק ביניהם על הילד וכל אחד רוצה לקבל משמורת מלאה עליו. לעומת זאת, ישנם הורים גרושים שלא נוטרים טינה זה לזה והם מעוניינים במשמורת משותפת, כלומר גידול הילד במידה שווה. באופן כללי, משמורת משותפת היא לא תמיד הפיתרון הטוב ביותר לילד, ולאחר גירושין ההתחלקות המשותפת של ההורים יכולה לפגוע בשגרה של הילד בגלל התזוזה הרבה מאביו לאימו וחזרה. תמיד חשוב לשמור על יציבות וקביעות בחייו של הילד.

כאשר כל הורה רוצה את הילד איתו (דבר שקורה ברוב המקרים), אך שניהם מתקשים להגיע לבדם להחלטה לגבי משמורת, הם יכולים לפנות לבית המשפט ושם יכריעו בנושא בעבורם. כאשר מדובר בילדים עד גיל 6, כמעט אוטומטית האימא היא זו שמקבלת משמורת, מלבד מקרים בהם היא אינה ראויה ואינה כשירה לגדל אותו.

נושא בעייתי לא פחות מאשר משמורת הוא הסדרי ראיה, כלומר הביקורים והמפגשים של ההורה הלא משמורן עם הילד. הסדרי ראיה נכונים והוגנים הם כאלו אשר מאפשרים לילד להיות במחיצת שני ההורים שלו באופן מסודר. ככל שהילד יותר צעיר כך הביקורים של ההורה הלא משמורן יהיו קצרים יותר, על מנת שהילד לא יהיה בנתק ארוך מדי מאימא שלו. יחד עם זאת, חשוב להיות גמיש עם האב ולתת לו אפשרות להיות חלק משמעותי מחייו של הילד.

בסופו של הליך גירושין ולאחר שהוחלט בעניין המשמורת, צריך להחליט לגבי תשלום מזונות. מזונות הם סכום כסף שעובר לידי האימא, כדי לכסות את ההוצאות שלה בעבור הצרכים הבסיסיים של הילד, כמו חינוך ובריאות. החוק נוקב בסכום מסוים מינימלי, אך הסכום עולה בהתאם לכל מקרה, למשל במקרים בהם לילד יש צרכים מיוחדים. התביעה לתשלום מזונות יכולה להתבצע על ידי האימא של הילד, האפוטרופוס שלו על פי חוק או על ידי הילד עצמו, וכל הורה לא משמורן, ללא קשר לרמת ההכנסה שלו, חייב לעמוד בתשלום ולשלם אותו כל חודש עד שהילד בן 18. אי תשלום יכול להביא למאסר של ההורה הלא משמורן.