פחד קהל, חרדה חברתית - כיצד משפיעים על הקריירה?

חרדה חברתית (או פוביה חברתית) מוגדרת כפחד ברור ומתמשך ממצב או מצבים חברתיים וביצועיים, בהם האדם נחשף לאנשים לא מוכרים, או לאפשרות של בחינה דקדקנית של אחרים. האדם חושש שמא ינהג בדרך בה יושפל או יובך. אפשר לראות בחרדה החברתית חרדה מפני הערכה שלילית. עפ"י ההערכות, כ- 10% מהאוכלוסייה סובלים מחרדה חברתית.

חרדה חברתית יכולה להיות ייחודית (פוקאלית, ממוקדת) או מוכללת. במקרים של חרדה חברתית ייחודית קיימים לאנשים פחדים מגבילים במצב חברתי מוגדר, בו הם חוששים מחשיפה לעיניהם הבוחנות של זולתם, שמא יפעלו בדרך משפילה או מביכה. אחת הדוגמאות השכיחות לחרדה חברתית ייחודית היא פחד קהל. לעומת זאת, בחרדה חברתית מוכללת קיימים פחדים משמעותיים מפני רוב המצבים החברתיים. החרדה החברתית גורמת לאדם הסובל ממנה לנהוג בדרך של הימנעות כמעט מוחלטת מאותם מצבים מעוררי חרדה חברתית. החרדה החברתית הינה תופעה המגבילה מאד את הפרט לממש את יכולותיו ושאיפותיו במישור החברתי והתעסוקתי.

בעשורים האחרונים הוקדשה תשומת לב מחקרית לתפקידים שממלאים גורמים קוגניטיביים והתנהגותיים בהופעת חרדה חברתית ובהשתמרותה לאורך השנים. לאנשים עם חרדה חברתית, ייחודית או מוכללת, יש סכימות סכנה של דחייה ע"י הזולת, שאחרים יעריכו אותם בצורה שלילית, מה שמביא את האנשים להרגיש מאויימים, פגיעים, חשופים ל"קטסטרופה". פעמים רבות נובעת חרדה חברתית מתהליך של התנייה קלאסית ישירה או עקיפה, כמו התנסות אישית או עדות למקרים שאדם הוא מטרה לכעס ולביקורת, או שהסיטואציה נתפסת כתבוסה והשפלה חברתית.

לאנשים הסובלים מחרדה חברתית ונמצאים בסיטואציה חברתית מעוררת חרדה ישנם ביטויים גופניים מגוונים: סומק, עיוות שרירים, חולשת איברים, קשיי נשימה, חולשה, סחרחורות, אובדן חושים, דפיקות לב מואצות, הזעה, מתח שרירים, יובש בפה ובגרון, בחילות, רעידות ועוד. המחשבה שמא אחרים יראו בעדות חיה את הביטויים הגופנים – גורמת בעצמה להגברתם והעצמתם. החרדה העצומה יוצרת התנהגות הימנעותית שמתפתחת והופכת לכרונית, וכוללת "פטנטים" להתחמקות ממצבים מביכים אלו. עם זאת, המחיר האישי, החברתי והתעסוקתי עלול להיות כבד ביותר.

עמית (שם בדוי) הינו מהנדס בחברת הייטק, מוכשר ומוערך מאד בחברה שבה עובד. מנכ"ל החברה הציע לעמית קידום לתפקיד ניהולי, עם שיפור ניכר בתנאי העסקה. עמית, במפתיע, דחה את ההצעה בנימוס. הוא ידע שבמסגרת התפקיד המיועד יידרש לבצע פרזנטציות רבות, גם בתוך החברה וגם מחוצה לה. מאז שעמית זוכר עצמו, הוא עושה הכל כדי להימנע ממצב שיצטרך לדבר בפני קהל. עמית סובל מפחד קהל, באופן שמשתק את קידומו התעסוקתי. הוא מתקשה אפילו להציג עצמו בישיבות חיצוניות, כשעושים סבב היכרות, ועושה זאת לרוב במסר קצר מאד. הצעות עבודה ממקומות עבודה הדורשים מרכזי-הערכה קבוצתיים – נדחים על ידו בנימוס...  

ליאור (שם בדוי) הינו עורך-דין שסיים את לימודי המשפטים בהצטיינות. פחד קהל ממנו הוא סובל גרם לו להימנע לחלוטין מהופעות בבית-המשפט. הוא עשה הכל כדי לחפש תפקיד כמשפטן שלא יחייב אותו להופיע בבית-משפט. בהמשך, החליט לנטוש לגמרי את המקצוע.

פחד קהל הינו, כאמור, צורה ממוקדת של חרדה חברתית. במקרים אלו קיימת רגישות יתר להימצאות במוקד של בחינה או שיפוט מחמיר, קיימת הערכה פסימית לגבי הסיכוי להצליח לבצע פרזנטציה מוצלחת, הביטחון העצמי בסיטואציות אלו נמוך, תחושת המסוגלות מצומצמת וכד'. נסיונות עבר לדבר בפני קהל נתפסים כ"מאיימים" עד "קטסטרופליים". יש זכרון צרוב של סימפטומים גופניים קשים (דפיקות לב, נשימה מוגברת, יובש בגרון, הזעה מוגברת, רעד בקול, חולשה, התאבנות, תחושת עלפון וכד'), של קושי קוגניטיבי (קושי להתרכז, קושי לזכור את חומר ההרצאה, קושי בחשיבה) ומיקוד מוגזם בתחושות הפיסיולוגיות המודגשות.

חוויות העבר מסיטואציות של דיבור בפני קהל יוצרות אמונות כמו "אין סיכוי שאצליח לעבור את זה בשלום", "הם יצחקו עלי", "אני אעשה צחוק מעצמי" וכו'. האדם הסובל מפחד קהל  "מקנא" באלו המסוגלים לדבר בפומבי, אבל עושה הכל כדי להימנע מלהגיע למצב שבו יידרש לעמוד בפני קהל ולדבר בפומבי. ההימנעויות עצמן לעיתים יצירתיות ביותר, עד כדי שנראות אמיתיות, ואחרים לא חושדים שמדובר כלל במישהו שסובל מפחד קהל. ההימנעויות לאורך השנים מקבעות את המצב, ולפעמים מחמירות אותו והופכות אותו לעמיד יותר. פעמים רבות אנשים שסובלים מפחד קהל נמנעים מקבלת ייעוץ וטיפול פסיכולוגי מתאים, ומוכנים אף להקריב התקדמות תעסוקתית – הכל כדי לא לחשוף את ה"בושה". הם מוכנים לוותר על תפקידים גבוהים יותר, על תפקידי ניהול, או על תפקידים בהם יש אינטראקציה חברתית משמעותית. למעשה, הם מקבלים את זה בהכנעה ("אני כזה וזהו").

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי במקרים של חרדה חברתית ופחד קהל משלב עבודה טיפולית במספר מישורים:

■ שינוי המרכיב הקוגניטיבי נעשה ע"י זיהוי עיוותי וטעויות החשיבה, פרשנויות ותפיסות מוגזמות של הזולת, ביצוע הבנייה קוגניטיבית מחודשת. הפרט, הסובל מחרדה חברתית מעריך הערכה מוגזמת את ה"איום" החברתי, ובה בעת מעריך הערכת-חסר את יכולת התפקוד החברתי שלו.

■ שינוי המרכיב הרגשי נעשה באמצעות קבלת הרגשות, נרמול החרדה, תהליכים של התבוננות עצמית וטכניקות הירגעות.

■ שינוי המרכיב ההתנהגותי באמצעות תרגול וחשיפה הדרגתית, הן בדמיון מודרך (או באמצעות היפנוזה) והן במציאות. תשומת לב ניתנת להפסקת ההימנעויות וה"פטנטים" שהפרט עושה כדי להימנע ממצבים חברתיים מעוררי חרדה.

הנסיון מראה כי הטיפול הפסיכולוגי בגישה קוגניטיבית-התנהגותית הינו יעיל ביותר למצבים של חרדה חברתית ופחד קהל. עובדים ומנהלים שהעזו לפנות לטיפול, כשהם חדורים במוטיבציה לבצע שינוי – הצליחו לצאת ממעגל ההימנעויות אותן אימצו לאורך השנים, ובכך איפשרו לעצמם להתקדם לתפקידים בכירים ומשמעותיים יותר.

למידע נוסף:  http://www.psychol.co.il