מצבות

מצבות כבר אינן עשויות תמיד מאותו חומר כמו בעבר. מה ניתן ללמוד מהבחירה בעץ או באבן לבניית המצבה?

חומר כביטוי

כשהאבלים באים לבחור בין החומרים השונים שנועדו לבניית מצבות קבורה וכיום הבחירה הזו קיימת בשונה מהעבר, הבחירה שלהם היא בעלת משמעות. בעבר הייתה נהוגה אחידות בבנייתן של מצבות והאבלים ככלל לא חשבו על בחירה בין חומרים שונים אלא קיבלו את האופי המסורתי של מצבות מקובלות בחברה שבה הם חיו. בימינו כבר מקובל להניח לאבלים לבחור בין חומרים שונים לבניית מצבות כדי שהם יוכלו להביע בצורה יותר אישית את האבל הפרטי שלהם. הבחירה בין חומרים שונים מאפשרת לאבלים להביע את הזיכרון הפרטי שלהם באמצעות החומרים השונים. אין אופי אחיד ואובייקטיבי לכול חומר בפני עצמו ואבלים שונים מגלים משמעות שונה בחומרים שונים – משמעות שאינה זהה בהכרח ושנובעת מהאופי, מצורת החשיבה ומההיסטוריה הפרטית של כל אחד.

עם זאת אולי ניתן למצוא מעין מטא-משמעות בחומרים השונים – משמעות שהיא מעבר לעולם המושגים הפרטי ולפרשנות האישי של האינדיבידואל. משמעות זו נובעת מהאופי האובייקטיבי של החומר – האופי שנובע ממהותו של החומר הנבחר.

מצבות אבן לעומת עץ

ניתן לחלק את החומרים המשמשים לבניית מצבות לשתי קבוצות עיקריות: הדומם – האבן לסוגיה השונים – והצומח – העץ, בצורתו החיה או בצורתו הגולמית.האבן מבטאת יחס או גישה לחוויה הקשה של המוות והאובדן. מצבות העשויות מאבן מדגישות את האופי הנצחי של המוות, את הסוף הבלתי משתנה של חיינו אבל גם את נצחיות הזיכרון והתקווה שהוא יוותר עימנו ולא יאבד. העץ, לעומת זאת, יכול לסמל את המשכיות החיים גם כשהמוות מכה. מצבות העשויות מעץ מספרות על הזיכרון שחי בתוכנו וממשיך לצמוח ועל המקום שאנו מוצאים למוות עצמו בתוך החיים שלנו – מקום שמאפשר לאובדן להשתלב עם מעגל החיים. מצבות מאבן או מצבות מעץ, כל אבל וכול משפחה אבלה מנסים למצוא את הדרך לבטא את האובדן, לבטא את הזיכרונות שלהם ואת האמצעים המיוחדים להנציח את זכרו של המת. אין צורך לגלות את הדרך הנכונה להתמודדות עם האסון או להנצחת המת שהרי אין דרך אחת נכונה להתמודד עם המוות.

האבלים יכולים למצוא דרכים שונות להתמודד עם האסון -  הבחירה בחומר שממנו נעשות מצבות היא חלק מהדרך הקשה והאישית הזו.