חג השבועות כחג חקלאי-חג הביכורים

 שבעת המינים  - את הביכורים היו מביאים משבעת המינים, שבהם נתברכה ארצנו: החיטה, השעורה, הגפן, התאנה והרימון, הזית והתמר. שבעה מינים אלו מתפתחים יפה באזור הארץ, מניבים פרי ובחלקם אף בלי טיפולו של האדם. שבעת המינים מייצגים את המזון הצמחוני של האדם ואת המשק החקלאי המפותח של עובדי האדמה בימים אלה. החיטה והשעורה, הכלולות בשם דגן, ייצגו את יסוד הלחם, הגפן התאנה והרימון פרי מאכל. נוסף על כך סיפקה הגפן את היין, והזית – את השמן, והתמר – את הדבש. שבעת המינים הללו היוו את עושרה של הארץ. יין-הארץ ושמנו מפורסמים היו בארצות נכר רבות.

לשם הבעת תודה על הברכה שה' העניק לעובד האדמה העמל, הועלו שבעת המינים בחג הביכורים לירושלים. סדר מיוחד נקבע לאופן אריזתם של שבעת המינים בטנא, והמהדרין היו מעלים כל מין בטנא מיוחד.

במשך הזמן נתגבשה אמונה, שכל הניזון על שבעת המינים בלבד, זוכה לבריאות טובה ולאריכות ימים.

חג זיכרון הביכורים בימינו

בימי קדם בעת העלו ביכורים לבית המקדש הייתה השמחה רבה מאוד. בימינו  ב שבועות2011  אין עוד כוהנים, שיקבלו את מנחת הביכורים, לא לויים המנגנים על דוכנם והעיקר, אין לנו בית המקדש, המרכז בו את כל עדות ישראל.

כשחרב המקדש הפסיקו להעלות עוד ביכורים לירושלים. אך כאשר התחילו היהודים להתקבץ שוב בארץ, חרשו וזרעו את אדמתם, נטעו עצי פרי, שוב היו לנו ביכורים מפרי עמלנו. ועל כן מקיימים אנו עכשיו חג זיכרון הביכורים.

חג הביכורים בבתי-הספר ובגנים הוא טקס סמלי, אך הוא חוויה בלתי נשכחת לילדים קטנים. מאות ילדים וילדות לבושי לבן, כשזרי פרחים לראשיהם מתרכזים מעגלים מעגלים על מגרש בית-הספר, שרים שירי החג ורוקדים לצלילי אקורדיון.

אחר כך צועדים דרך שערים, המסמלים את שבעת המינים, אל בימת החג, כשבידיהם סלסילות מקושטות. על הבמה המעוטרת עומדים תלמידי כיתות גבוהות, לבושים בסדינים ומצנפות לבנות. אלה הם "הכוהנים" המקבלים את הביכורים.

אחר כך עולה הכרוז ומוכר את הסלסילה במכירה פומבית. באין מקדש נמסר פדיון הביכורים לקרן הקיימת ובכסף שנמסר לה נוטעים יערות על הרים, סוללים דרכים ומקימים יישובים.

במושבים ובקיבוצים החגיגה מרשימה יותר. כאן אין היא רק טקס סמלי. כל תוצרת המשק: פרי אדמה, חיטה ושעורים, פירות ותוצרת הלול ואפילו עגלים רכים – הכול עובר בתהלוכה ססגונית על גבי עגלות מקושטות, טרקטורים ועוד מכונות לפני חברי המשקים.

לאחר שהולכי-רגל מתיישבים על יד העגלות, יוצאים מביאי הביכורים מכל עבר ומגישים אותם באלונקה, במוט נישא בשניים או בטנא. עם סיום הגשת הביכורים עולות משני צידי המדרגות נערות לבושות לבן ויוצאות במחול. עם תום המחול מקיפים את במת-הביכורים מעגלי-ילדים. בידי כל ילד יונה לבנה – חבויה באלומת שיבולים. היונים משולחות. שילוח יונים מהווה מעין מעבר מן הטקס לשמחת-החג העממית. על הבמה עולים באי-כוח הקרן הקיימת ובידיהם שק מקושט ומעוטר ציורים מתנובת-המשק. קבוצות ילדים עוברות בסך ומכניסות לתוך השק את פדיון ביכורי-הענפים.

תם הפדיון ומתחילים המחולות העממיים החופשיים. מחולות בעלי אופי כפרי. חברים ותיקים מצטרפים למחול וכל הכיכר הומה מאנשים, אשר הפכו יום חול חגיגי, יום שמחה, על שניתן להם לחיות חופשיים על אדמתם, ולשמוח ביבול עמלם.